<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ב</h1>
<h2>דף כג.</h2>
הפרק השני — לבאר שם — טבל, ודאי, ודמאי, ומדומע, וחולין, שהם שמות דרבנן. "טבל" נקרא כל מה שאינו תרום ומעושר כלל, ולשון טבל טב לא, כלשון פלמוני (דניאל ח' י"ג) לפלוני אלמוני, ואיסורו במשהו, וכדאיתא בסוף מסכת ע"ז (ע"ג ב'). כתב רא"ם (עי' שאילתא פ') ז"ל בענין פסח, טבל כהיתרו כך איסורו, כלומר דחטה אחת פוטרת את הכרי. "על הודאי" אביא לך לשון רבינו שרירא גאון בתשובה, מה שלא נתעשר יקרא טבל, ומה שיצא ממנו הראוי לו יקרא מעושר ודאי, ומה שהיה ספק אם נתעשר אם לא נתעשר יקרא דמאי, ומה שיערב מבלתי מעושר עם מעושר יקרא מדומע, ובין, ע"כ. האמנם סתם ודאי, על הרוב רוצה לומר ודאי טבל וכדאמרינן מס' דמאי פ"ד (מ"ד) מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת. עוד (שם) פ"ה (מי"א) תרם מן הדמאי על הדמאי ומן הדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום. תוספתא מסכת דמאי פ"ק (הכ"א) כפת המרחץ פטורה מן הודאי ואין צריך לומר מן הדמאי, פי' "כפת המרחץ" עשב, שכן פרש"י ז"ל מסכת כריתות (ו' א' ד"ה כיפת) כפת הירדן. עוד (תוספתא דמאי) פ"ה (הכ"ו) מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות [של נכרים] שעל יד הדרך והביאו לפניהם ירק, קפץ רבי עקיבא ועשרו ודאי, אמר ליה ר"ג עקיבא היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבירך או מי נתן לך רשות לעשר, אמר ליה וכי הלכה קבעתי בישראל רק ירק שלי עשרתי. אמר ליה תדע לך שקבעת הלכה בישראל שעשרת ירק שלך. כשחזר ר"ג לבניהן וראה אותן שנתקלקלו, עשה כל פירותיהן ודאי. כשהלך רבי שמעון בן גמליאל לביניהן וראה אותן שנתקלקלו עשה תבואות וקטניות שלהן דמאי ושאר כל פירותיהן ודאי, וכן כיוצא בזה הרבה. "דמאי" הוא כמו שגדרו הגאון [רבי שרירא] ז"ל, וכן הלוקח מעם הארץ נקרא דמאי, והוא לשון שאלה דא מאי, וי"א דמאי ד' מן מ' א' מיו"ד, ומאכילין את העניים דמאי, במסכת דמאי פ"ג (מ"א), מוציאין נוטריקון לו ד'י מ'חסורו א'שר י'חסר.
